כתבות אופנה

ה/טרנד

28/2/2014
תומר בן כנען

חדשות לבקרים אנחנו שומעים על הטרנד הזה והזו והבא עלינו לטובה, מהם הצבעים של העונה והגזרות הנכונות לוודא שאנחנו מעודכנים, אך למען האמת בתחום האופנה של החמש/עשר שנים האחרונות במיוחד ברמת הקאז’ואל לא ממש מחדשים לנו הרבה ודי טוחנים אותנו במה שאני מכנה ה/בולשיט של התעשייה ולכן ה/טרנד הכי עכשוי והכי מקומי נמצא דווקא ברמת השיווק ולא ברמת העיצוב, בתחפושת של חנות לכמה שעות בבית הלקוחה מה שמכונה בפי העם מכירה ביתית ו/או חוג בית.

לכן בפעם הבאה שתקראו באייטם בעיתון או און ליין שהשחור חזק באופנה או שהפרחים יככבו בעונה הבאה או שקו הברך מתרומם אל קריצת המיני דפדפו לכן לאייטם הבא, שכן אף לקוחה שאני מכיר לא תוותר על פריט שחור בשום עונה, לא תלך עם פריט פרחוני מידיי אם היא עובדת בבנק, גם אם הוא הכי טרנדי שבעולם ואם המיני לא מחמיא לה היא תבין זאת לבד ושום סטייליסט לא יאלץ אותה ללכת כך סתם בגלל שזה טרנדי - מה שכן היא תשמח לקפוץ למכירה ביתית מקומית של חברה או שכנה בכדיי להתעדכן בעוד דגם אופנתי במחיר אטרקטיבי וגם אם לא מצאה אחד זה תמיד אירוע אינטימי ומהנה-בטוח יותר מאשר קניון תל אביבי בשישי בצהרים.

את דרכי בעולם האופנה התחלתי לפני כעשר שנים דרך השווקים המקומיים- בזמנו שווקי המעצבים היו בשיאם כדוגמת שוק המעצבים-הטי מארקט-בוטיק המעצבים בדיזינגוף סנטר-פלסתיק ועוד שווקים שהיו בשיא בתחילת שנות האלפיים ושרדו כחמש שנים של שיא-ומדוע נגוזו להם? על כך באייטם נפרד. מאז שנסגרו בפני המעצבים המקומיים דלתות השיווק של השווקים, שהיו גלגל הצלה משמעותי באופן ההתנהלות שלהם - נאלצו המעצבים להמציא את עצמם בחשיבה סופר קריאטיבית ולהגיע ממש ממש עד לבתי הלקוחות עצמם ולהזמין אליהם את הקהל המקומי לבוא ולהתרשם ממרכולתם, שבדרך כלל נמכרת במחירים אטרקטיבים יותר מאשר בחנויות המעצבים, שלוקות בשיטת הקונסיגנצייה החולה - כך בלי שאף אחד ישים לב הפך ה/טרנד הסופר מקומי הזה, לדבר הכי הכי הכי שווה שיש במחוזותינו ומי מכן שחוותה ארוע שכזה יכולה להעיד בעצמה.

יש טענות רבות כנגד המעצבים המקומיים הקטנים, שאינם מגובים בסוללה של אנשי יחסי ציבור, שאינם משקיעים מספיק בשיווק ואני אומר לכל אותם הספקנים, שאינם מספיק מעודכנים ואין הם יודעים כמה מאמץ ויכולת משקיעים המעצבים במשהו כל כך יצירתי ומקרב לבבות בדמות המכירות הביתיות, בהן אני פוגש נשים מכל הארץ בכל הגילאים ובכל הרמות הסוציואקונומיות ורובן ככולן אולטרה מפרגנות, גם אם קנו פריט או עשרה או כלל לא-ה/טרנד המקומי שלנו נוצר מתוך מצוקה והוא גודל להיות האירוע הכי “ערב בנות” שיש רק כאן שכן קשה לי לראות אמריקאית/אירופאית/אוסטרלית...ממוצעת פותחת את דלת ביתה בפני חבורה של נשים חלקן חברות טובות חלקן זרות לחלוטין והופכת את סלון ביתה לבוטיק בגדים/תכשיטים/נעליים... לכמה שעות.

מכירה ביתית מדהימה בקיבוץ שריד

את חווית הקניה הכל כך יחודית הזו קשה לקטלג באופן מוחלט שכן היא מאוד דינאמית ומשתנה ממארחת למארחת וממקום למקום-לפעמים היא עמוסה בבנות רבות ולפעמים היא מפגש תרבותי שכזה עם כמה בודדות-לפעמים נשים מציפות אותי בגאווה שאני ישראלי ולפעמים אני קצת נבוך - במכירה אחת עשיתי משכורת של חודש ובאחת אפילו לא כיסיתי את הוצאות הדלק, אך בשורה התחתונה אני יכול לומר בלב שלם, שאני כל כך נהנה שאין לזה תחליף והמארחות רובן ככולן גם הן עוברות חווית ארוח יחודית ושונה במינה וכמובן זוכות בבגדים לבחירה - שכן קל מאוד להנות בחברת נשים שמוצאות בגד שמחמיא להן - במיוחד אם הוא לא קורע את הכיס ובמיוחד אם הוא של מעצב/ת מקומיים ואפילו שאני לפעמים מתבל את הקולקצייה שלי בקצת יבוא אישי גם אז כולם יוצאים מרוצים.

אין לי מילים להודות לכל אותן לקוחות מדהימות, שארחו אותי במשך השנים האחרונות למכירות ביתיות ואני יכול לומר לכם בפירוש, שבלעדיהן לא הייתי מחזיק מעמד את התקופה הכלכלית הקשה הזו ואת ההתעלמות המוחצת מצד העיתונות/תיקשורת המקומית, ממעצבים שאינם מיוצגים ע”י משרדי יח”צ ופרסום ובכלל אני ממליץ לכל אותן צרכניות מקומיות לחוות את חווית הכאן והעכשיו, אם כקניינית מעודכנת ואם כמארחת במה שלדעתי שווה הרבה יותר מסתם שוטטות בקניון ובזבוז אנגיה וכסף על הרשתות הגדולות ולתת את הלב והכיס אל ה/טרנד הכי מקומי שלנו שתומך במעצבים מקומיים.

אין יותר טרנדי ממכירה ביתית בנות וכמו הצבע השחור אני מקווה שהיא תמיד תהיה באופנה...

מאושרות למצוא פריטים יחודיים-תמונה שווה אלף מילים

זוכרים את הסופה-אני הייתי במכירה ביתית בחיפה

אחת התמונות הכי שוות שצילמתי במכירה ביתית בגיבעת עדה